"שם קוד מ.ל.א.ך": ביקורת

במזנון הריק והמתסכל של סוף הקיץ היה נחמד להיתקל בממתק המפתיע שביים גיא ריצ'י. זאת לא בונבוניירה עשויה עבודת יד, והוא גם לא מתיימר להיות, יותר דומה לסוכרייה מרעננת שנחמד לטעום כשאין משהו  טוב יותר בסביבה.

חופשה ברומא

כן, זאת עוד פארודיה על סרטי ריגול. למה אנחנו צריכים עוד אחת כזאת?

"החתונה של ג'ני": ביקורת

אל "החתונה של ג'ני", אחד הסרטים המושמצים ביותר של השנה, ניגשתי עם חששות כבדים. המבקרים נהנו לשחוט את הסרט, מתחרים ביניהם מי יצליח למצוא את המילים הקולעות ביותר לתאר את הביזיון המוסרי, הבידורי והאומנותי הזה. הכנתי את עצמי לגרוע מכל.

ללא כותרת

תודה רבה לכן, ציפיות נמוכות. בזכותכן מצאתי את עצמי מופתע מאוד

"החופשה הסקוטית שלי": ביקורת

אוגוסט: מחוז היילנדס

אבא (דייויד טננט), אמא (רוזמונד פייק) ושלושת ילדיהם הקטנטנים מלונדון נוסעים להתארח אצל הסבא הגוסס (ביל קונלי)  לכבוד חגיגות יום הולדתו, כנראה האחרון. כדי לא לגרום לטלטלה מיותרת אצל הסבא, בני הזוג מחליטים להסתיר ממנו את העובדה שהם חיים בנפרד ונמצאים בעיצומו של תהליך גירושין מכוער. נשמע מוכר? אתם יודעים כבר איך זה מתחיל ואיך זה יגמר? מאוד יכול להיות. הסיבה היחידה שלכם לראות את הסרט היא שאין לכם מושג מה קורה שם באמצע.

"איש ללא הגיון": ביקורת

נדמה שיותר משסרטיו של וודי אלן נעשו דומים זה לזה, הביקורות עליהם נראות זהות. מה עוד כבר אפשר להגיד? ממה כבר אפשר להיות מופתע? בתקופה בה המבקרים מתחרים מי יבעט את וודי רחוק יותר מכס המלכות, הדבר האחרון שציפיתי מסרטו החדש זה לצאת ממנו מהורהר.

"איש ללא הגיון" משתייך לליין סרטי הפשע והמוסר של הבמאי הבלתי נלאה, שאני מעדיף בהרבה על סרטי "אלן טורס בע"מ"

"המילים הטובות": ביקורת

שני סרטיו הקודמים והנהדרים של שמי זרחין, "אביבה אהובתי" ו"העולם מצחיק", לא רק שהתרחשו בטבריה, אלא היו נטועים עמוק בפריפריה המזיעה והיוקדת, שואבים ממנה את ריחה וטעמה. כמו "מאקונדו" של מארקס, כך גם טבריה התגלתה ככר פורה לסגנונו המריר- מתוק של הבמאי. המינון בין ריאליזם של כיור המטבח לסכריניות האופטימית היה מדויק והתוצאה עדינה ומיוחדת. 

את סרטו החדש, זרחין צילם בירושלים. מדוע? האם זאת בחירה אומנותית אוטנטית של הבמאי או

"המעניק": ג'ונאס הנביא

קל לגלגל עיניים ולפסול את הסרט הזה כעוד זבלון מדע בדיוני המיועד לבני נוער, ומתבסס על רב מכר מצליח.

לכן הופתעתי

"מקום בגן עדן": שתזכו לבנים זכרים

"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים"

"מקום בגן עדן", המסופר כאגדה חסידית, ספוג כולו במסורת היהודית. זהו מסע בהיסטריה, באיקונוגרפיה ובתרבות של העם היהודי. אפוס מרהיב ועצום מימדים, בסטנדרטים אמריקאיים ממש, שמשתרע על פני עשרות שנים. זה סרט עמוס. עמוס בדמויות, בדימויים, בנושאים וגם- בפגמים.

אבל "מקום בגן עדן" הוא בעיקר עוד צעד של הקולנוע הישראלי החוצה מהגטו הקאמרי שבו הוא נמצא בדרכו למחוזות מאתגרים ומפתיעים.

"הזאב מוול סטריט": אדם לאדם זאב

בשיתוף הפעולה החמישי שלו עם ליאונרדו די קפריו מנסה מרטין סקורסזה  ליצור סרט חברתי שמורד במוסכמות של המלודרמה ההוליוודית. חתרני? אולי. מבדר? תלוי.

הסרט חוגג, חופר ונובר בחייו של ג'ורדן בלפורט (ליאונרדו דיקפריו בהופעה משעשעת+מועמדות לאוסקר) ברוקר צעיר שמגיע לוול סטריט והופך לאחד הנוכלים הגדולים בתולדות ארה"ב. חייו של בלפורט הם אורגיה בלתי פוסקת של סמים, בחורות והתחמקות מהרשויות. גם הסרט הוא סוג של אורגיה

"אוגוסט מחוז אוסייג'": אמא אמריקה

העיבוד הקולנועי עתיר הכוכבים של המחזה האמריקני זוכה הפוליצר והטוני "אוגוסט מחוז אוסייג'" לא חף מפגמים, אך בכל זאת מדובר בסרט ראוי לצפיה וחוויה מספקת לחובבי דרמות משפחתיות אולד פשן.

אלוהים, תן לי מועמדות לאוסקר

משפחת ווטסון מתאספת בבית ההורים שבאוקלהומה לאחר שאבי המשפחה נעלם במפתיע. בראש המשפחה עומדת האם, ויולט (מריל סטריפ), הזקנה הכי מרושעת שאפשר לדמיין. לביתה מגיעות שלושת בנותיה 

"כוח המשיכה": המשיכה לסנדרה בולוק

מתברר ש"כח המשיכה", אחד הסרטים המדוברים, המצליחים והמהוללים של השנה, הוא בסך הכל סרט אקשן אפקטיבי אך חלול, שמתיימר להיות יצירה עמוקה ופילוסופית.