האופה מברלין: ביקורת

יש ב"האופה מברלין" סצנה אחת, שולית למדי במקומה בהתפתחות העלילתית של הסרט, אך כזאת האוצרת בתוכה את המטען הרגשי של הסרט כולו. בסצנה הזאת גברת דתייה (סנדרה שדה) פוגשת לראשונה את העובד הגרמני החדש בבית הקפה של אלמנתו של בנה. אף דבר לא נאמר במפגש הזה באופן מפורש, אך ברור לצופה כי האישה המבוגרת הזאת מבינה הכול. היא יודעת בדיוק מאיפה הגיע ומה הוא מחפש בירושלים. זהו רגע קצר של בימוי שחקנים וכתיבה דרמטית רבת ניואנסים החושף את כשרונו של היוצר לצרוב בנשמת הצופים. כשרון שלצערי לא בא לידי ביטוי באופן מלא ומספק ביצירה בכללותה.
האופה מברלין באדיבות סרטי נחשון 09

"האופה מברלין" – מאפים בשמי ברלין

סרט הביכורים של אופיר ראול גרייצר מביא למסך את סיפורם של שני אנשים שנפגשים בעקבות אהבתם לאדם אחד, שחלק בינם את חייו. אלה הם ענת (שרה אדלר), אשתו של אורן (רוי מילר), ותומאס (טים קלקהוף), קונדיטור ברלינאי, אשר פגש את אורן באחת מנסיעות העסקים של השני והפך למאהבו הקבוע בעיר. כאשר אורן נהרג לפתע בתאונה, תומאס מחליט להגיע לארץ, לבדוק מי היה הגבר שכה אהב. בהגיעו לירושלים תומאס מבקר בבית הקפה הקטן והכושל שמנהלת ענת. הוא מציע את שירותיו ומתחיל לעבוד במקום, וזאת מבלי לומר דבר למעסיקתו.

להמשיך לקרוא

אן: ביקורת

השם "אן" מתייחס לממרח השועית המתוק המשמש כמילוי ל"דוריאקי" שהן לביבות קטנות, מזון יפני מסורתי (ובהחלט לא כשר לפסח). סנטארו, גבר מתבודד ושפוף, מכין את הדוריאקי מבוקר עד ערב בדוכן הפינתי שלו. את ממרח השועית הוא לא יודע להכין, ולכן קונה אותו במיכלים גדולים ואפורים, בסיטונאות. טעמו תפל וסנטארו מתעב את המאכל עליו עמל וממנו מתפרנס. הדברים יסטו מסלולם הרגיל כאשר זקנה תימהונית תצוץ בפתח הדוכן, מתעקשת בעוז שיקח אותה לעבודה. האישה המסתורית הזאת תלמד אותו להכין את הממרח, "הנשמה של הדוריאקי", בעבודת יד מאומצת, לא יהיה עוד כמוהו בארץ יפן. ממוצר תעשייתי הוא הופך לביתי, ייחודי, טעמו אלוהי ממש.

 

MV5BMTQzNzU1MjM2N15BMl5BanBnXkFtZTgwNTU3MDE2NTE@._V1__SX1857_SY927_

סודות מתוקים

המטאפורה הלא כל כך מעודנת הזאת היא עמוד השדרה של היצירה כולה. לצאת מהמיכל האפור, ללמוד להקשיב למשב הרוח, למצוא את טעם החיים בכל מה שפשוט. שלושה גיבורים יש לסיפור, שלושתם יעברו תהליך של שחרור, אחד בזכות השני.
הכנת הממרח מצריכה זמן רב, ריכוז וסבלנות אין קץ. כזהו הסרט, התובע מהצופה להתכוונן לתדר של היצירה- איטית, סבלנית, מתפייטת, המהות בה נמצאת בתהליך עצמו. אך האם המאמץ שהסרט מצריך משתלם?
נעמי קוואסה, היוצרת היפנית המהוללת ("יער האבל"), מגישה כאן סיפור עממי ופשוט, בדיוק כמו המאכל שבמרכזו. יפני מהשדה ועד להמשיך לקרוא