האופה מברלין: ביקורת

יש ב"האופה מברלין" סצנה אחת, שולית למדי במקומה בהתפתחות העלילתית של הסרט, אך כזאת האוצרת בתוכה את המטען הרגשי של הסרט כולו. בסצנה הזאת גברת דתייה (סנדרה שדה) פוגשת לראשונה את העובד הגרמני החדש בבית הקפה של אלמנתו של בנה. אף דבר לא נאמר במפגש הזה באופן מפורש, אך ברור לצופה כי האישה המבוגרת הזאת מבינה הכול. היא יודעת בדיוק מאיפה הגיע ומה הוא מחפש בירושלים. זהו רגע קצר של בימוי שחקנים וכתיבה דרמטית רבת ניואנסים החושף את כשרונו של היוצר לצרוב בנשמת הצופים. כשרון שלצערי לא בא לידי ביטוי באופן מלא ומספק ביצירה בכללותה.
האופה מברלין באדיבות סרטי נחשון 09

"האופה מברלין" – מאפים בשמי ברלין

סרט הביכורים של אופיר ראול גרייצר מביא למסך את סיפורם של שני אנשים שנפגשים בעקבות אהבתם לאדם אחד, שחלק בינם את חייו. אלה הם ענת (שרה אדלר), אשתו של אורן (רוי מילר), ותומאס (טים קלקהוף), קונדיטור ברלינאי, אשר פגש את אורן באחת מנסיעות העסקים של השני והפך למאהבו הקבוע בעיר. כאשר אורן נהרג לפתע בתאונה, תומאס מחליט להגיע לארץ, לבדוק מי היה הגבר שכה אהב. בהגיעו לירושלים תומאס מבקר בבית הקפה הקטן והכושל שמנהלת ענת. הוא מציע את שירותיו ומתחיל לעבוד במקום, וזאת מבלי לומר דבר למעסיקתו.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פיגומים: ביקורת

אשר, תיכוניסט מופרע שמשלב לימודים לבגרויות עם עבודה בעסק הפיגומים של אביו (יעקב כהן, עושה מאמץ ונמנע מלעשות סטנדאפ וולגרי), לומד בכיתה של ערסים. זאת כיתה שהמורים מפחדים להיכנס אליה. את הכיתה של אשר לא לוקחים לשיעורי העשרה בספריה. כשרמי (עמי סמולרצ'יק, חתן פרס אופיר על תפקידו בסרט) מלמד בכיתה הוא רק נאבק שישימו את הפלאפונים בתיק ושיפסיקו ללכת מכות.
pigumom pic (1) (2).jpg

"פיגומים" – בונים אמון

פיגומים שואב את אופיו הייחודי כמו את העוצמה שלו, מהמילה הכי מעצבנת בקולנוע: אותנטיות.

להמשיך לקרוא

המסיבה: ביקורת

"המסיבה" הוא סרט בורגני ואלגנטי על אנשים בורגנים ואלגנטיים ומיועד לקהל שהוא בדיוק כזה. למעשה, הקהל שיבוא לראות את הסרט והגיבורים שעל המסך יכולים לקום ולהתחלף במהלך ההקרנה ואיש כנראה לא יבחין בהבדל.
timothy_spall_in_the_party_by_sally_potter_full_size

"המסיבה" – השמאל כתקליט שחוק

המסיבה שעל שמה קרוי הסרט מתרחשת בביתה של ג'נט (קריסטין סקוט תומאס) חברת מפלגת האופוזיציה הבריטית אשר מתמנת לשרה בממשלת הצללים (השם האנגלי, " "The Partyמכיל בתוכו כפל משמעות). אל ביתה של ג'נט ובעלה ביל (טימותי ספול) מתקבצת חבורה לא מגוונת ולא מאוד מעניינת: חברתה הטובה והצינית של ג'נט (פטרישה קלארקסון) ובעלה המתעניין בניו אייג' (ברונו גנץ), ידידת נעורים של ביל ובת זוגתה הצעירה ממנה בשנים רבות (שרי ג'ונס ואמילי מורטימר) ובחור צעיר וחם מזג (קיליאן מרפי) שמגיע בליווי אקדח.

להמשיך לקרוא

פאטי קייקס: ביקורת

פאטרישיה דומברובסקי (דניאל מקדונלד) היא בחורה צעירה מניו ג'רזי. בשכונה קוראים לה "דמבו", בגלל המשקל העודף שלה, אבל היא מעדיפה שיקראו לה "קילה פי", שם הבמה שלה. פאטרישיה כותבת שירים וחולמת לכבוש את סצנת ההיפ הופ העולמית, אבל כרגע עובדת בפאב מטונף, בו אמה נוהגת להשתכר ולהקיא בשירותים.
"פאטי קייקס" - עד שהגברת השמנה שרה

"פאטי קייקס" – עד שהגברת השמנה שרה

לפאטי יש כשרון גדול, חזון ברור ונחישות עצומה. היא לא תיתן לדבר לעצור אותה בדרך לתהילה.
"פאטי קייקס", סרט הביכורים שובה הלב של ג'רמי ג'ספר מבוסס על הנוסחה הכי ישנה בקולנוע האמריקאי: אאוטסיידר מוכשר שמנסה לפרוץ, אבל הסביבה לא לוקחת אותו ברצינות, ותנאי הפתיחה שלו הם לרעתו. יש מאבק, קונפליקט משפחתי, מציאת אהבה, משבר ואחריו הניצחון המתוק.
על פניו, נשמע כמו גוש קיטש "מעורר השראה", נוטף מתיקות יתר.

להמשיך לקרוא

הקיר: ביקורת

מורן, יוצרת הסרט, מפרקת את נישואיה עם בן זוגה, אבי בנה, ונמלטת לעזרת הנשים בכותל המערבי.
הכותל, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. הסמל הלאומי המובהק ביותר. לב הקונצנזוס הישראלי. דווקא שם, החליטה היוצרת למקם את סרטה האישי העוקב במקביל אחר שנה ברחבת הכותל ואחר הסערה העוברת על חייה האישיים. חורבן הבית הלאומי אל מול חורבן ביתה הפרטי.
mv5bmgm1mzu3otytoduwmy00mwvilthlodqtoge1mza5njrlmjbmxkeyxkfqcgdeqxvymjmymzi4mzy@._v1_ (2)

"הקיר" – סרטה של מורן איפרגן

"הקיר", סרט הביכורים המשונה והייחודי של מורן איפרגן, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב האחרון, טעון כולו במתח שיוצר הניגוד החריף שבין הפרטי ללאומי. האם הבימאית מצליחה להפוך את הלאומי לפרטי ואת הפרטי ללאומי? האם יש לה מטרה כזאת? סיפורו של שוליית הסנדלר המופיע בסרט בשלמותו מרמז על הקבלה שהבימאית מבקשת ליצור בין שני הנרטיבים בסרט.
היוצרת אינה מסבירה מדוע בחרה ללכת אל הכותל.

להמשיך לקרוא

מאהב כפול: ביקורת

פרנסואה אוזון היה פעם הילד הרע של הקולנוע הצרפתי, וכבר בסרטו הראשון והמצוין, "סיטקום" (1998) גילה את גישתו למין כמראה החושפת את נפשו המסוכסכת של האדם. וכמו שקורה לכל הילדים הרעים, גם אוזון הפך מאז לחביב המיינסטרים הבורגני ומציג באופן קבוע בפסטיבלים הבכירים בעולם. כמעט כל סרטיו זוכים להקרנות מסחריות סדירות בארצנו וחלקם אף הפכו ללהיטים, ובינם: "בריכת שחייה", "שמונה נשים" ו"בתוך הבית".

"מאהב כפול" – גוונים של אפור

הפרסום המאסיבי של הסרט מבטיח לנו את עוד אחד ממותחניו המיניים והכה מתחכמים של היוצר הצרפתי.

להמשיך לקרוא

פוקסטרוט: ביקורת

הסרט הזוכה בתואר "שק החבטות החדש של מירי רגב" ובעיטור היוקרתי לא פחות, פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה, הוא "פוקסטרוט", סרטו החדש והמדובר של שמוליק מעוז, יוצר "לבנון". הרעש והצלצולים שליוו את הסרט במהלך החודש האחרון עזרו לו ללא ספק לסחוף את פרסי אופיר ושלחו אותו לייצג את מדינתנו במרוץ ל"אוסקר".
"פוקסטרוט" - יורים ורוקדים

"פוקסטרוט" – יורים ורוקדים #1

אך מה נשאר אחרי המהומה? האם הסרט שווה את התגובות הזועמות והאמוציות הלוהטות? האם הוא ראוי להישלח לאוסקר? והכי חשוב – האם שווה לצאת בשבילו מהבית?

להמשיך לקרוא