הטנור: הביקורת

כבר יותר מעשור קורה משהו בלתי נתפש בקולנוע הקוריאני. יצירות יוצאות דופן, מקוריות וקיצוניות בוקעות מהארץ המזרחית, שלא הייתה בולטת עד אז בזירה הקולנועית, או האמנותית בכלל. בתחילת העשור הקודם סרטיו של קים קי דוק הוקרנו כאן ("בית ריק" ,"אביב, קיץ, סתיו חורף ושוב פעם אביב") בהצלחה גדולה, אבל משהו מאז השתבש, וסרטים מפעימים כמו "אמא" ו"רחמים" שטלטלו קהלים בכל רחבי העולם חלפו ביעף מעל ארצנו ומהקהל הישראלי נמנע להכיר את כמה מהיצירות המופת המרתקות של התקופה.
ופתאום, אחרי תקופת יובש, מגיע סרט קוריאני למסכי הקולנוע בארץ. אני כבר התחלתי להתרגש. אבל אז צפיתי בטריילר: סיפורו הכה מרגש של זמר אופרה מחונן אשר יכולות השירה שלו נלקחות ממנו בעקבות מחלה אכזרית והדרך המופלאה שהוא עובר כדי לחזור לשיר.
DSKT224715_01

יום אחד, כל זה יהיה שלי

ללא ספק נראה כמו מסחטת דמעות הוליוודית בקוריאנית. אבל אולי מראית העין מטעה ומדובר בחוויית צפייה מתגמלת, בפנינה מרגשת?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת