120 פעימות לדקה: ביקורת

נתן (ארנו ולואה) הצליח בינתיים להישאר "נקי" – הוא שרד את מגפת האיידס ע"י הימנעות מוחלטת. אבל כשהוא פוגש את שון (נהואל פרז־ביסקיארט), אקטיביסט מסור ונשא איידס, נתן מבין שאי אפשר לעצור את החיים ולתת לפחד למנוע מאתנו לאהוב.
MV5BMzdkZTk3MGMtMDVhMy00YWI3LWE0MzUtNjMwMWYzNWViZGEzXkEyXkFqcGdeQXVyNTA1NDY3NzY@._V1_

"120 פעימות לדקה" – המלחמה על האיידס

הסרט הצרפתי המדובר של השנה חוזר לפריז של תחילת שנות התשעים, שם גיבורי הסרט יחד עם קבוצת האקטיביסטים UCT UP נאבקים להעלות את המודעות למגפת האיידס המשתוללת. חברי הקבוצה הם לרוב צעירים להט"ביים, נשאים וגם לא, חברים, חברים של חברים וגם אמא אחת מיוחדת. הם יוצאים להפגנות, מסבירים על דרכים למניעת ההידבקות בבתי ספר ומתפרצים עם שקיות דם מלאכותי למשרדי חברת תרופות שעושה סיבוב על חולי האיידס.
יוצר הסרט, רובין קמפילו, מתעקש לעקוב אחרי חברי הארגון לא רק בפעילויות הפוטוגניות שלהם אל מול הממסד אלא גם אחר הדיונים הארוכים והקדחתניים שהם מנהלים פעם בשבוע במטה הארגון (בתרבות שיח מופלאה שאפשר רק לקנא בה). זהו לא תוכן הוויכוחים שמעניין את היוצרים אלא הדינמיקה המורכבת בין חברי הקבוצה ומנהיגיה.
MV5BNmUyZTg5YTUtYmVlNi00OGRiLWIyMmEtNTY2YzkxY2JmODJmXkEyXkFqcGdeQXVyNzExNDQ2NDM@._V1_SY1000_SX1500_AL_

איידס, לא מה שחשבת

אין כאן לכאורה שום דבר מקורי, שום דבר שלא ראינו קודם בסרטים אחרים וטובים יותר. אבל זה השילוב של "סרט איידס" קלאסי (אהבה של בחורים צעירים ויפים בטירוף שגופו של אחד מהם נכנע לנגיף) עם סרט על מאבק חברתי שיוצר את הקוקטייל המרענן ששמו "120 פעימות לדקה". הגסיסה מאיידס בד בבד עם המאבק האנרגטי יוצרת דימוי חדש של חולי איידס, ששונה מאוד מהדימוי האמריקאי המקובל. הגיבורים של "120 פעימות בדקה" הם לוחמים אקטיביים, שנאבקים בראש ובראשונה על הגנה בשביל השכבות החלשות ביותר בחברה (אסירים, נרקומנים, עובדי תעשיית המין).זאת התרומה הקטנה של הסרט למסורת העשירה של סרטים העוסקים במחלה.
"120 פעימות בדקה" מספק לא רק דיון פוליטי, אלא גם חווית צפייה סוחפת כמעט לאורך כל אורכו הרב. ולמרות העצב והיגון שיש בו הוא בוחר באופטימי וחוגג את המשך החיים ואת ניצחונם על המוות. וביננו, מה יותר נפלא מלראות חתיכים הורסים ומאוהבים נאבקים במלחמה צודקת?
לב אורלוב
המדד של לב:
3.5
תודה שביקרתם ב"סירטונלה", ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"
מודעות פרסומת

סטאלין מת! : ביקורת

סבתי שרה ז"ל נכחה בטקס ההלוויה של יוסיף סטאלין. בילדותי שמעתי סיפורים מהיום ההוא, בו מיליונים נהרו אל הכיכר האדומה כדי להיפרד מ"אלוהים", רומסים בדרכם אלפי בני אדם. "בכיתי נורא" סיפרה לי סבתא. "אבל למה בכית, את הרי שנאת אותו?" שאלתי. "ומותר היה לא לבכות?" היא ענתה לי בפליאה.
STILL-03_0

"סטאלין מת!" – ומה עושים עכשיו?

סבתא שרה אמנם שרדה את לנין, סטאלין, היטלר וגם את סדאם חוסיין, אך לצערי לא זכתה לצפות בקומדיה הבריטית החדשה, "סטאלין מת!". מעניין כיצד הייתה מגיבה להצגה הגרוטסקית של האירועים שעיצבו את חייה, חיי משפחתה ובעצם, את המאה העשרים כולה.

להמשיך לקרוא

נמל בית: ביקורת

סרטו החדש של ארז תדמור ("סיפור גדול") מגיע אל המסכים בדיוק שנה לאחר סרטו הקודם והמוצלח, "ארץ פצועה". גם כאן הארץ פצועה. פצועה ומושחתת: שם זה היה מותחן שוטרים מושחתים בחיפה הלילית, כאן זה מערבון באשדוד השמשית. אך האם הצליח היוצר להפוך נושאים חברתיים בוערים למערבון ים תיכוני מרתק?
OHAD ROMANO-0642

"נמל בית" – אני ואתה (לא) נשנה את העולם

אהרון, רב חובל ותיק (יורם חטב) חוזר לעיר הולדתו, אשדוד, לאחר שנים של שיוטים ברחבי העולם. הוא מחליט לפרוש מחיי המסעות ולנסות לבנות מחדש את חייו, ובעיקר את מערכת היחסים שלו עם בתו, המתנכרת לו (לירון בן שלוש). איש הים ההגון מקבל סטירת לחי מצלצלת עם נחיתתו על הקרקע המוצקה, כאשר הוא מקבל עבודה ניהולית בנמל. מהר מאוד אהרון האידיאליסט נחשף לשיטות שבהן פועל הנמל, לאינטרסים המניעים אותו ולסדרי הכוחות השולטים בו. נחוש לשמור על מוסר עבודה גבוה בקרב עובדיו, מוצא את עצמו האיש החדש בעיר נלחם ראש בראש ב"סנדק" של להמשיך לקרוא

עניינים אישיים: ביקורת

"עניינים אישיים" מגיע לבתי הקולנוע בעיצומה של אחת מהתקופות הפוליטיות ביותר בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות. בזה אחר זה עולים כאן "לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד, "מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין ועכשיו גם "עניינים אישיים" של מהא חאג'. וממש כמו בסרט של קולירין אשר עלה פה לפני מספר שבועות, גם הסרט של חאג' מציע מבט מריר ומשועשע על אבסורד של החיים שלנו בארץ הזאת. רק הפעם מהצד השני של המתרס. אז כן, גיוון של דעות לא תמצאו כאן, ואת תפיסת העולם הפוליטית של "עניינים אישיים" אפשר לנחש מבלי לראות דקה מהסרט. ואף על פי כן, אני ממליץ בחום ללכת ולצפות ב"עניינים אישיים", כי יש בסרט המפתיע הזה הרבה יותר מעוד סרט על "המצב" המיועד לקהל האירופאי. כי באופן משמח, הגל הנוכחי של סרטים פוליטיים מציע קולנוע שאפתני ומלהיב, הבוחן בעין חדה סיפורים אנושיים מורכבים כמו גם את המציאות הפוליטית המעצבת אותם.
138142016_publicity01-full

"עניינים אישיים" – טנגו אחרון במחסום

"עניינים אישיים" סובב סביב משפחה בורגנית- ערבית- נוצרית- ישראלית- פלסטינית (איך נחיה בלי הגדרות…). ההורים הקשישים חיים בזוגיות כבויה בביתם הגדול והמטופח בנצרת. בתם ההרה נחושה לשלוט בחיי בעלה התמים ובחייהם של כל בני משפחתה ממקום מושבה ברמאללה. ובניהם מפוזרים בין שוודיה להמשיך לקרוא