אן: ביקורת

השם "אן" מתייחס לממרח השועית המתוק המשמש כמילוי ל"דוריאקי" שהן לביבות קטנות, מזון יפני מסורתי (ובהחלט לא כשר לפסח). סנטארו, גבר מתבודד ושפוף, מכין את הדוריאקי מבוקר עד ערב בדוכן הפינתי שלו. את ממרח השועית הוא לא יודע להכין, ולכן קונה אותו במיכלים גדולים ואפורים, בסיטונאות. טעמו תפל וסנטארו מתעב את המאכל עליו עמל וממנו מתפרנס. הדברים יסטו מסלולם הרגיל כאשר זקנה תימהונית תצוץ בפתח הדוכן, מתעקשת בעוז שיקח אותה לעבודה. האישה המסתורית הזאת תלמד אותו להכין את הממרח, "הנשמה של הדוריאקי", בעבודת יד מאומצת, לא יהיה עוד כמוהו בארץ יפן. ממוצר תעשייתי הוא הופך לביתי, ייחודי, טעמו אלוהי ממש.

 

MV5BMTQzNzU1MjM2N15BMl5BanBnXkFtZTgwNTU3MDE2NTE@._V1__SX1857_SY927_

סודות מתוקים

המטאפורה הלא כל כך מעודנת הזאת היא עמוד השדרה של היצירה כולה. לצאת מהמיכל האפור, ללמוד להקשיב למשב הרוח, למצוא את טעם החיים בכל מה שפשוט. שלושה גיבורים יש לסיפור, שלושתם יעברו תהליך של שחרור, אחד בזכות השני.
הכנת הממרח מצריכה זמן רב, ריכוז וסבלנות אין קץ. כזהו הסרט, התובע מהצופה להתכוונן לתדר של היצירה- איטית, סבלנית, מתפייטת, המהות בה נמצאת בתהליך עצמו. אך האם המאמץ שהסרט מצריך משתלם?
נעמי קוואסה, היוצרת היפנית המהוללת ("יער האבל"), מגישה כאן סיפור עממי ופשוט, בדיוק כמו המאכל שבמרכזו. יפני מהשדה ועד להמשיך לקרוא
מודעות פרסומת