מנשה: ביקורת

כשאנחנו צועדים ברחוב, עושים קניות בסופר או מתייבשים בתור לרופא, אנחנו עושים זאת כתף אל כתף עם המון אנושי מגוון, חלקו הגדול נשים וגברים חרדיים. אבל כמה מאתנו אי פעם פיתחו איתם שיחה או לפחות עצרו לרגע וחשבו מה מתחבא מאחורי הכובעים רחבי השוליים?
BR8C0477.jpg

"מנשה" – איש חסיד היה

כאשר במאי הסרט, ג'ושוע וויינשטיין, התחיל להתעניין בחרדים בניו יורק הוא חיפש דמויות בולטות בקהילה וכך הגיע למשה מרדכי לאפפער, הוא מנשה לוסטיג. משה הוא גבר חסידי, שגרתי למראה, שגר באחת מהשכונות העניות ביותר בניו יורק. הוא עובד בעבודות מזדמנות, נעזר בקצבה ובין לבין גם מעלה ליו טיוב סרטונים קומיים מצליחים (ביידיש), תחת שם הבמה מנשה לוסטיג.

להמשיך לקרוא

פאטי קייקס: ביקורת

פאטרישיה דומברובסקי (דניאל מקדונלד) היא בחורה צעירה מניו ג'רזי. בשכונה קוראים לה "דמבו", בגלל המשקל העודף שלה, אבל היא מעדיפה שיקראו לה "קילה פי", שם הבמה שלה. פאטרישיה כותבת שירים וחולמת לכבוש את סצנת ההיפ הופ העולמית, אבל כרגע עובדת בפאב מטונף, בו אמה נוהגת להשתכר ולהקיא בשירותים.
"פאטי קייקס" - עד שהגברת השמנה שרה

"פאטי קייקס" – עד שהגברת השמנה שרה

לפאטי יש כשרון גדול, חזון ברור ונחישות עצומה. היא לא תיתן לדבר לעצור אותה בדרך לתהילה.
"פאטי קייקס", סרט הביכורים שובה הלב של ג'רמי ג'ספר מבוסס על הנוסחה הכי ישנה בקולנוע האמריקאי: אאוטסיידר מוכשר שמנסה לפרוץ, אבל הסביבה לא לוקחת אותו ברצינות, ותנאי הפתיחה שלו הם לרעתו. יש מאבק, קונפליקט משפחתי, מציאת אהבה, משבר ואחריו הניצחון המתוק.
על פניו, נשמע כמו גוש קיטש "מעורר השראה", נוטף מתיקות יתר.

להמשיך לקרוא

"נרודה" ו"פטרסון" – סרטים על שירה ומשוררים

פבלו נרודה הוא אחד מגיבורי התרבות של אמריקה הלטינית. פטרסון הוא נהג אוטובוס בעיירה הקטנה פטרסון, בצפון מזרח ארצות הברית. נרודה הוא משורר לאומי נערץ, נקרא בשקיקה ע"י מיליונים ברחבי העולם, מגלומן צמא תהילה. פטרסון כותב שירים במחברת קטנה בזמנו הפנוי, אותם הוא אף פעם לא מפרסם. נרודה זכה בפרס נובל, היה סנאטור בפרלמנט הצ'יליאני והפך לסמל להתנגדות לפאשיזם. פטרסון הוא בכלל דמות בדיונית, פרי דמיונו של היוצר.
"אני רוצה לעשות עימך מה שהאביב עושה לעצי הדובדבן."

"אני רוצה לעשות עימך מה שהאביב עושה לעצי הדובדבן"

ושניהם עומדים במרכז סרטים חדשים שגיבוריהם משוררים. שני סרטים שונים מאוד, המנסים כל אחד בדרכו שלו, לגעת בשירה, ביצירתה ובמהותה.
"נרודה" הוא סרטו החדש של פבלו לראין הצ'ילאני, אחד מהכוכבים העולים של הקולנוע העולמי ("ג'קי", "המועדון", "לא"). "פטרסון" הוא סרטו האחרון של ג'ים ג' להמשיך לקרוא

נורמן: ביקורת

 הכול בחיים זה עניין של תזמון. נורמן אופנהיימר (ריצ'רד גיר), עסקן יהודי כושל מניו יורק, יודע את זה מצוין. הוא הרי פגש את מיכה אשל (ליאור אשכנזי), פוליטיקאי ישראלי בינוני, וקנה לו במתנה את זוג הנעליים הכי יקר במנהטן בדיוק בזמן הנכון. גם מיכה אשל יודע את זה מצוין, הוא הרי היה האדם המתאים ברגע הנכון ומצא את עצמו לפתע על כיסא ראש ממשלת ישראל. וגם הבמאי יוסף סידר ("מדורת השבט", "בופור" וה"הערת שוליים") מבין דבר או שניים בתזמון. ולא רק כי הוא ביים את הסרט במיומנות מופלאה, עם תזמונים קומיים ודרמטיים מדהימים. מה שמדהים הוא ש"נורמן" יוצא בארץ בדיוק בזמן הנכון, בתזמון שיכל להיות מצחיק, אם לא היה כה מדכא.
1_1

"נורמן" – סיגרים, שמפניה ורודה ונעליים 

את "נורמן", כתב סידר ככל הנראה על מערכת היחסים הסבוכה בין אהוד אולמרט לבין העסקן היהודי אמריקאי משה טלנסקי (קרוב משפחתו של היוצר), אך באופן אירוני הסרט יוצא בדיוק כאשר ראש הממשלה הנוכחי נחקר בקשר למתנות יקרות ערך אשר קיבל לכאורה מאיש עסקים אמריקאי. כך ש"נורמן" לא עוסק באנקדוטה פרטנית בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, אלא באיום אסטרטגי להמשיך לקרוא

ג'קי: ביקורת

"ג'קי" הוא לא ביוגרפיה קולנועית סטנדרטית. תשכחו מ"דיאנה" בכיכובה של נעמי ווטס או מ"גרייס ממונוקו" עם ניקול קידמן, אם לתת דוגמאות מהזמן האחרון. לא בטוח שביוגרפיה היא בכלל מילה מתאימה. מי שנסחף אחר הטריילר האמוציונאלי ורוצה ליהנות מדרמה הוליוודית מרגשת, צפויה לו אכזבה מרה. "ג'קי" היא יצירה משונה ולא מתחנפת, הבוחנת באופן חידתי כמעט, רגע קריטי בחיי גיבורתו ובהיסטוריה של האומה האמריקאית.
jackie_-_photo

"ג'ק"- הייתה כאן הרבה לפני מלאניה ומישל

ג'קי קנדי, הגברת מספר אחת הכי מפורסמת שצעדה בבית הלבן, חייתה שם פחות משלוש שנים. בעלה, הנשיא קנדי, לא הספיק אפילו להשלים קדנציה אחת. עם זאת, הפופולריות לה זוכה הזוג עד ימינו, עצומה ובלתי נתפסת. אבק הכוכבים, שדבק בהם בחייהם ובמו להמשיך לקרוא

אור ירח: ביקורת

סיפורי התבגרות גאים הם הטרנד החם של הקולנוע העולמי העכשווי. סרטים על נערים ונערות המגלים את נטיותיהם המיניות מגיעים מכל נקודה על הגלובוס. במרכזם תמצאו גיבור/ה החיים לרוב בשולי החברה, עדיף אפילו על גבול הפשיעה. הסגנון החביב? ריאליזם כמובן. אבל עם נגיעות מוסיקאליות כאלה ששוברות אותו מדי פעם. הסרטים האלה ממלאים את פסטיבלי הסרטים, וחלקם עושים את דרכם אל בתי הקולנוע הקרובים לביתנו. אחד כזה, אפילו הגיע עד האוסקר. "אור ירח" עולה על המסכים בארץ בדיוק אחרי ההכרזה על שמונת האוסקרים אליהם הוא מועמד, כולל הסרט, הבימוי והתסריט הטובים ביותר. הסרט המהולל אינו שונה מסרטים אלה והוא באופן ברור חלק מהגל ששוטף את העולם.
Moonlight

"אור ירח" – שחור הוא הצבע החם ביותר (באוסקרים)

היצירות המדוברות מרגישות לי דומות אחת לשניה, חסרות ייחוד ולא מאוד מעניינות. ו"אור ירח" אינו שונה מהן, סרט סביר בהחלט שנכנס מאוזן אחת להמשיך לקרוא

יצורים ליליים: ביקורת

הכוכבים הנוצצים, איימי אדמס וג'ייק ג'ילנהול, הם האנשים הכי פחות יפים בסרט הזה שבו כל ניצב נראה כאילו נחטף ממסלול דוגמנות בשבוע האופנה במילאנו.
NOCTURNAL ANIMALS

"יצורים ליליים" – איימי אדמס לובשת פראדה

בסרט החדש של מעצב האופנה טום פורד האנשים הכי יפים בפלנטה לובשים את קולקציית הסתיו של אוסקר דה לה רנטה, בעודם נוהגים בלמבורגיני בדרכם להתהולל בעוד מסיבה ראוותנית. ובשירותים הם מחזיקים יצירות אומנות בשווי הבית שלכם. כל מה שאפשר לצפות מסרט של טום פורד: מעצב על, חתיך הורס, איש חיי לילה ונה להמשיך לקרוא

לה לה לנד: ביקורת

ברור לי למה התלהבו כל כך מבקרי הקולנוע מסביב לגלובוס. "לה לה לנד" הוא בדיוק מסוג הסרטים שמגיחים אחת לכמה שנים, זוכים להלל סוחף מצד הביקורת וממשיכים משם לכיבוש האוסקר. סרטו השני של דמיאן שאזל, מי שקנה את עולמו עם הלהיט הסופר אינטנסיבי, דרמת החניכה המוסיקלית "וויפלאש", הוא מחזמר על עיר המלאכים, הכוכבים והפקקים: לוס אנג'לס. זהו שיר אהבה מתקתק ועצוב לחולמים, ליוצרים, לאופטימיסטים אבל מעל לכל – לקולנוע. זה מסוג הסרטים שחורטים על גופם את אהבתם העזה לאומנות השביעית ולמפעל הקולנוע המפורסם בתבל, הלא היא הוליווד. כמובן שהסרטים האלה מתוגמלים בנדיבות רבה מצד מחלקי הפרסים וכותבי הביקורות. כל זה לא אומר שמדובר דווקא בסרט רע. רחוק מכך.
mv5bnjqyoti5mdk0ml5bml5banbnxkftztgwmdk1mtc5ote-_v1_sy1000_sx1500_al_

"לה לה לנד" – כשהחברה גוררת אותך לשיעור סלסה

אמה סטון נהדרת בתפקיד הראשי. הכוכבת הנכונה של הרגע בתפקיד נערה תמימה המנסה להגשים את חלומה בעולם הזוהר– דימוי אופטימי ביותר ללא ספק. עם עיניה הפעורות והשיער הבוער היא שורפת את המסך בכל רגע, אפילו כשהיא מגזימה קצת, יוצרת גיבורה קולנועית משכנעת וכובשת. לידה, ראיין גוסלינג מרגיש מעט חיוור ו להמשיך לקרוא

מנצ'סטר ליד הים: ביקורת

מנצ'סטר שעל שמה קרוי הסרט היא עיר קטנטנה בפרברי בוסטון, מאותן עיירות בצפון מזרח ארצות הברית השוכנות לחופי האוקיינוס האטלנטי. אל הרחובות האפרוריים הנושקים למעגן הסירות מגיע לי צ'נדלר, גבר בשנות השלושים לחייו. החלק הכי בולט בפניו הנאות הן עיני הכלבלב עם המבט המיוסר תמידית. לי נאלץ לשוב לעיירת הולדתו בעקבות מותו של אחיו. שם הוא מגלה כי בצוואה ביקש האח כי דווקא לי ישמש אפוטרופוס לבנו בן ה- 16, פטריק. לי רחוק מלחבב את הרעיון. הוא שתיין, נוטה להתפרצויות זעם ולא בדיוק נמצא במצב של לקיחת אחריות על חיים של מישהו אחר. אך אמו של הנער לא מסוגלת לטפל בו, ועד שימצא פתרון אחר, לי עובר לגור בבית אחיו המנוח יחד עם האחיין.
mv5bmtyxmjk0ndg4ml5bml5banbnxkftztgwodcynja5ote-_v1_sy1000_cr006741000_al_

"מנצ'סטר ליד הים" – על שחפים ואנשים

לי צ'נדלר, הוא גיבור לא שגרתי לסרט אמריקאי, דמות שלא פשוט לבלוע. לאט לאט אנחנו מגלים את הסיבה למצבו. נחשפים למקור הטראומה שמכרסמת בו.
אך אל תצפו כאן לסיפור של גאולה נוצרית.
מסצ'וסטס נמצאת הכי רחוק שאפשר מהוליו להמשיך לקרוא

קובו אגדה של סמוראי: ביקורת

ילד יפני קטן עם רטייה על עינו השמאלית מגיע ליריד כפרי, נעמד באמצע הרחבה ומתחיל לספר סיפור. מלווה את עצמו בגיטרה ובדמויות אוריגאמי מעופפות, הוא מצליח לרתק את הקהל הרב שהתאסף סביבו. מזריחת השמש ועד שקיעתה, מאזינים תושבי הכפר פעורי פה לסיפורי ההרפתקאות, המסעות והקרבות. אך רגע לפני שהסיפור מסתיים והשמש שוקעת, אוסף הילד את דבריו ומסתלק.
kubo (2)

"קובו: אגדה של סמוראי" – נא לא להאכיל את הקופים

הילד, הוא קובו, גיבור הסרט. מדוע אינו מסיים את סיפורו? ולמה הוא חייב לברוח לפני רדת החשכה למערה בה הוא גר עם אימו החולה?
"קובו: אגדה של סמוראי" יצירה שעוסקת באגדות, באומנות הסיפור ובמהותו, בנויה בעצמה כסיפור בתוך סיפור. את המסעות אותם שמע קובו מאימו וסיפר אחר כך לתושבי הכפר, יחווה הגיבור על בשרו שלו.
אולפני האנימציה "לייקה" פרצו עם הסרט המצמרר והמשובח "קרוליין" המבוסס על קלאסיקת הפנטזיה של ניל גיימן "קרוליין ודלת הקסמים". המקור הספרותי הניב בסיס סיפורי מרתק, קולח וסוחף – מה שהפך את "קרוליין" לסרט שרואים בנשימה אחת. מה שכל כך חסר ב"ק להמשיך לקרוא