120 פעימות לדקה: ביקורת

נתן (ארנו ולואה) הצליח בינתיים להישאר "נקי" – הוא שרד את מגפת האיידס ע"י הימנעות מוחלטת. אבל כשהוא פוגש את שון (נהואל פרז־ביסקיארט), אקטיביסט מסור ונשא איידס, נתן מבין שאי אפשר לעצור את החיים ולתת לפחד למנוע מאתנו לאהוב.
MV5BMzdkZTk3MGMtMDVhMy00YWI3LWE0MzUtNjMwMWYzNWViZGEzXkEyXkFqcGdeQXVyNTA1NDY3NzY@._V1_

"120 פעימות לדקה" – המלחמה על האיידס

הסרט הצרפתי המדובר של השנה חוזר לפריז של תחילת שנות התשעים, שם גיבורי הסרט יחד עם קבוצת האקטיביסטים UCT UP נאבקים להעלות את המודעות למגפת האיידס המשתוללת. חברי הקבוצה הם לרוב צעירים להט"ביים, נשאים וגם לא, חברים, חברים של חברים וגם אמא אחת מיוחדת. הם יוצאים להפגנות, מסבירים על דרכים למניעת ההידבקות בבתי ספר ומתפרצים עם שקיות דם מלאכותי למשרדי חברת תרופות שעושה סיבוב על חולי האיידס.
יוצר הסרט, רובין קמפילו, מתעקש לעקוב אחרי חברי הארגון לא רק בפעילויות הפוטוגניות שלהם אל מול הממסד אלא גם אחר הדיונים הארוכים והקדחתניים שהם מנהלים פעם בשבוע במטה הארגון (בתרבות שיח מופלאה שאפשר רק לקנא בה). זהו לא תוכן הוויכוחים שמעניין את היוצרים אלא הדינמיקה המורכבת בין חברי הקבוצה ומנהיגיה.
MV5BNmUyZTg5YTUtYmVlNi00OGRiLWIyMmEtNTY2YzkxY2JmODJmXkEyXkFqcGdeQXVyNzExNDQ2NDM@._V1_SY1000_SX1500_AL_

איידס, לא מה שחשבת

אין כאן לכאורה שום דבר מקורי, שום דבר שלא ראינו קודם בסרטים אחרים וטובים יותר. אבל זה השילוב של "סרט איידס" קלאסי (אהבה של בחורים צעירים ויפים בטירוף שגופו של אחד מהם נכנע לנגיף) עם סרט על מאבק חברתי שיוצר את הקוקטייל המרענן ששמו "120 פעימות לדקה". הגסיסה מאיידס בד בבד עם המאבק האנרגטי יוצרת דימוי חדש של חולי איידס, ששונה מאוד מהדימוי האמריקאי המקובל. הגיבורים של "120 פעימות בדקה" הם לוחמים אקטיביים, שנאבקים בראש ובראשונה על הגנה בשביל השכבות החלשות ביותר בחברה (אסירים, נרקומנים, עובדי תעשיית המין).זאת התרומה הקטנה של הסרט למסורת העשירה של סרטים העוסקים במחלה.
"120 פעימות בדקה" מספק לא רק דיון פוליטי, אלא גם חווית צפייה סוחפת כמעט לאורך כל אורכו הרב. ולמרות העצב והיגון שיש בו הוא בוחר באופטימי וחוגג את המשך החיים ואת ניצחונם על המוות. וביננו, מה יותר נפלא מלראות חתיכים הורסים ומאוהבים נאבקים במלחמה צודקת?
לב אורלוב
המדד של לב:
3.5
תודה שביקרתם ב"סירטונלה", ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"

אישה פנטסטית: ביקורת

מרינה (דניאלה וגה), אישה טרנסית, מתעוררת לפתע באמצע הלילה כאשר בן זוגה, אורלנדו, חש ברע. היא ממהרת להביאו לבית החולים, אבל זה כבר מאוחר מדי. מרינה ההמומה רוצה להתאבל ולהיפרד כראוי מאהובה אבל לאנשים סביבה, יש תוכניות אחרות לגביה. המשפחה של אורלנדו, אותם הוא עזב בשביל מרינה, לא מתכוונים לאפשר לה להגיע לטקס האשכבה וגם לא ללוויה. ובמקביל, המשטרה מחליטה לפתוח בחקירה.
MV5BZjYzNTVmMjgtNTgyNS00MDExLWIyYjktNGQ3OGU1OGIzYTNlXkEyXkFqcGdeQXVyNzc1MTExNTk@._V1_SY1000_CR0,0,1469,1000_AL_

"אישה פנטסטית" – הכול אודות מרינה

הבחירה בוגה, שחקנית טרנסית, לתפקיד הראשי התבררה כהברקה לא רק מהסיבה הפוליטית. החמקמקות של הדמות הזאת מאתגרת לא רק את הסביבה שלה, אלא גם אותנו הצופים. אחת הדמויות בסרט קוראת לה כימרה. זה תורגם משום מה בעברית ל"חזיון תעתועים". אבל כימרה היא מפלצת בת כלאיים.

להמשיך לקרוא

האופה מברלין: ביקורת

יש ב"האופה מברלין" סצנה אחת, שולית למדי במקומה בהתפתחות העלילתית של הסרט, אך כזאת האוצרת בתוכה את המטען הרגשי של הסרט כולו. בסצנה הזאת גברת דתייה (סנדרה שדה) פוגשת לראשונה את העובד הגרמני החדש בבית הקפה של אלמנתו של בנה. אף דבר לא נאמר במפגש הזה באופן מפורש, אך ברור לצופה כי האישה המבוגרת הזאת מבינה הכול. היא יודעת בדיוק מאיפה הגיע ומה הוא מחפש בירושלים. זהו רגע קצר של בימוי שחקנים וכתיבה דרמטית רבת ניואנסים החושף את כשרונו של היוצר לצרוב בנשמת הצופים. כשרון שלצערי לא בא לידי ביטוי באופן מלא ומספק ביצירה בכללותה.
האופה מברלין באדיבות סרטי נחשון 09

"האופה מברלין" – מאפים בשמי ברלין

סרט הביכורים של אופיר ראול גרייצר מביא למסך את סיפורם של שני אנשים שנפגשים בעקבות אהבתם לאדם אחד, שחלק בינם את חייו. אלה הם ענת (שרה אדלר), אשתו של אורן (רוי מילר), ותומאס (טים קלקהוף), קונדיטור ברלינאי, אשר פגש את אורן באחת מנסיעות העסקים של השני והפך למאהבו הקבוע בעיר. כאשר אורן נהרג לפתע בתאונה, תומאס מחליט להגיע לארץ, לבדוק מי היה הגבר שכה אהב. בהגיעו לירושלים תומאס מבקר בבית הקפה הקטן והכושל שמנהלת ענת. הוא מציע את שירותיו ומתחיל לעבוד במקום, וזאת מבלי לומר דבר למעסיקתו.

להמשיך לקרוא

אור ירח: ביקורת

סיפורי התבגרות גאים הם הטרנד החם של הקולנוע העולמי העכשווי. סרטים על נערים ונערות המגלים את נטיותיהם המיניות מגיעים מכל נקודה על הגלובוס. במרכזם תמצאו גיבור/ה החיים לרוב בשולי החברה, עדיף אפילו על גבול הפשיעה. הסגנון החביב? ריאליזם כמובן. אבל עם נגיעות מוסיקאליות כאלה ששוברות אותו מדי פעם. הסרטים האלה ממלאים את פסטיבלי הסרטים, וחלקם עושים את דרכם אל בתי הקולנוע הקרובים לביתנו. אחד כזה, אפילו הגיע עד האוסקר. "אור ירח" עולה על המסכים בארץ בדיוק אחרי ההכרזה על שמונת האוסקרים אליהם הוא מועמד, כולל הסרט, הבימוי והתסריט הטובים ביותר. הסרט המהולל אינו שונה מסרטים אלה והוא באופן ברור חלק מהגל ששוטף את העולם.
Moonlight

"אור ירח" – שחור הוא הצבע החם ביותר (באוסקרים)

היצירות המדוברות מרגישות לי דומות אחת לשניה, חסרות ייחוד ולא מאוד מעניינות. ו"אור ירח" אינו שונה מהן, סרט סביר בהחלט שנכנס מאוזן אחת להמשיך לקרוא

לה לה לנד: ביקורת

ברור לי למה התלהבו כל כך מבקרי הקולנוע מסביב לגלובוס. "לה לה לנד" הוא בדיוק מסוג הסרטים שמגיחים אחת לכמה שנים, זוכים להלל סוחף מצד הביקורת וממשיכים משם לכיבוש האוסקר. סרטו השני של דמיאן שאזל, מי שקנה את עולמו עם הלהיט הסופר אינטנסיבי, דרמת החניכה המוסיקלית "וויפלאש", הוא מחזמר על עיר המלאכים, הכוכבים והפקקים: לוס אנג'לס. זהו שיר אהבה מתקתק ועצוב לחולמים, ליוצרים, לאופטימיסטים אבל מעל לכל – לקולנוע. זה מסוג הסרטים שחורטים על גופם את אהבתם העזה לאומנות השביעית ולמפעל הקולנוע המפורסם בתבל, הלא היא הוליווד. כמובן שהסרטים האלה מתוגמלים בנדיבות רבה מצד מחלקי הפרסים וכותבי הביקורות. כל זה לא אומר שמדובר דווקא בסרט רע. רחוק מכך.
mv5bnjqyoti5mdk0ml5bml5banbnxkftztgwmdk1mtc5ote-_v1_sy1000_sx1500_al_

"לה לה לנד" – כשהחברה גוררת אותך לשיעור סלסה

אמה סטון נהדרת בתפקיד הראשי. הכוכבת הנכונה של הרגע בתפקיד נערה תמימה המנסה להגשים את חלומה בעולם הזוהר– דימוי אופטימי ביותר ללא ספק. עם עיניה הפעורות והשיער הבוער היא שורפת את המסך בכל רגע, אפילו כשהיא מגזימה קצת, יוצרת גיבורה קולנועית משכנעת וכובשת. לידה, ראיין גוסלינג מרגיש מעט חיוור ו להמשיך לקרוא