קפה סוסייטי: ביקורת

הקריירה של אלן היא כמו משיכת מברשת לאורך הקיר. בהתחלה הפס רווי ועז, אך עם התקדמות התנועה הצבע מתחיל להיות דליל יותר ויותר עד שהוא נהיה דהוי כמעט לחלוטין. בקושי מצליח להסתיר את הקיר החשוף. מי שהיה היוצר המקורי והמופרע ביותר של שנות השבעים והשמונים, באופן טבעי, הזדקן. הבמאי הקשיש נהיה לממחזר מרושל, מקבץ כל שנה את מיטב הכוכבים לצילומי סרט חביב עם תסריט מחופף.
MV5BMjMzOTU4MTY1N15BMl5BanBnXkFtZTgwNTkzOTIwOTE@._V1_SY1000_CR0,0,1500,1000_AL_

"קפה סוסייטי": הם היו האוהבים הצעירים

בלי הברק אבל עם אותו הכישרון לספר סיפור ולהגיש אותו לקהל, אלן ממשיך ליצור במרץ מבלי להסתכל לצדדים. לפעמים זה יוצא חלש, לרוב סביר ומדי פעם אפילו מוצלח וזוכה אוסקרים. ועם הצלחה כידוע, לא מתווכחים. המעריצים של הבמאי הוותיק ממשיכים לסמוך עליו, בשיא ובשפל, צועדים מדי שנה בנאמנות לראות את סרטו החדש.
אלן ממקם את הסיפור בעידן הזהב של הוליווד ומגיש מחווה למלודרמה הקלאסית. עם תפאורה נוצצת, תלבושות מנקרות עיניים, כוכבי קולנוע כריזמטיים ועלילה פשוטה ומוכרת. שנות השלושים, נער יהודי ממשפחה ענייה, נערה פשוטה מנברסקה. שניהם צעירים ואידיאליסטים פורצים את דרכם בשיניהם לחברה הגבוה, ל"קפה סוסייטי" – החוג הנוצץ, היפה והנכון. בדרך הם להמשיך לקרוא