אישה פנטסטית: ביקורת

מרינה (דניאלה וגה), אישה טרנסית, מתעוררת לפתע באמצע הלילה כאשר בן זוגה, אורלנדו, חש ברע. היא ממהרת להביאו לבית החולים, אבל זה כבר מאוחר מדי. מרינה ההמומה רוצה להתאבל ולהיפרד כראוי מאהובה אבל לאנשים סביבה, יש תוכניות אחרות לגביה. המשפחה של אורלנדו, אותם הוא עזב בשביל מרינה, לא מתכוונים לאפשר לה להגיע לטקס האשכבה וגם לא ללוויה. ובמקביל, המשטרה מחליטה לפתוח בחקירה.
MV5BZjYzNTVmMjgtNTgyNS00MDExLWIyYjktNGQ3OGU1OGIzYTNlXkEyXkFqcGdeQXVyNzc1MTExNTk@._V1_SY1000_CR0,0,1469,1000_AL_

"אישה פנטסטית" – הכול אודות מרינה

הבחירה בוגה, שחקנית טרנסית, לתפקיד הראשי התבררה כהברקה לא רק מהסיבה הפוליטית. החמקמקות של הדמות הזאת מאתגרת לא רק את הסביבה שלה, אלא גם אותנו הצופים. אחת הדמויות בסרט קוראת לה כימרה. זה תורגם משום מה בעברית ל"חזיון תעתועים". אבל כימרה היא מפלצת בת כלאיים.

היוצרים מודעים לאפקט העז שהשחקנית/הגיבורה מעוררת ומשתמשים בזה בתבונה רבה. למשל כשהם כולאים אותה מול מראה במעלית, דחוסה עם עוד גבר ואישה נאים. הסיטואציה מחייבת את מרינה וגם אותנו למקם ולהגדיר אותה. או בסצנה הנהדרת שמאלצת את הגיבורה עצמה ללהטט בין הזהויות, כאשר היא מגיעה לחפש תשובות במקום שבו הסרט התחיל.
זוכה האוסקר הטרי מצ'ילה, בימויו של סבסטיאן לליו ("גלוריה") ובהפקתו של אחד מהבמאים הלטינים הגדולים של ימינו, פבלו לרין ("לא", "המועדון", "נרודה", "ג'קי"), מתקדם לאט לאט, משייט עם מרינה ברחובות סנטיאגו המתמזגים עם תת המודע של הגיבורה. במשך רוב הסרט המצלמה קרובה מאוד לפניה, גורמת לתחושת מחנק. העולם מעיק ולוחץ על מרינה. היא חוטפת השפלה ועוד השפלה, אבל כמעט ולא מוציאה מילה. מדברת רק כשהיא חייבת. דניאלה וגה, בתפקיד הראשי, מובילה את הסרט עם תצוגת משחק פנומנאלית. מאופקת כלפי חוץ ושוצפת מבפנים. היא לא מאפשרת לכעס שלה להתפרץ, לא מתעצבנת ולא מקללת – ויש לה את כל הסיבות לעשות את זה. אפילו ברגע אחד ויחיד בו היא מאבדת עשתונות, היא נשארת חמורת סבר. וכך גם מתנהל הסרט.
MV5BNWJhMzViZDEtYmVjOS00OGNjLWE2ZjYtNjJjM2ZkOGQwMzBjXkEyXkFqcGdeQXVyNzc1MTExNTk@._V1_SY1000_CR0,0,1500,1000_AL_

ויוה לה דיוה

"אישה פנטסטית" משווה באופן עקבי לסרטיו של פדרו אלמודובר. אך לעומתם, הסרט הצ'יליאני לא סוחף אותנו למערבולת רגשית שקתרזיס בסופה. זה סרט עצור שהמטען הרגשי שלו הוא פצצה בהשהיה.
ובכל זאת, ההשוואות למאסטר הספרדי הן בהחלט במקום (חדי העין יבחינו גם במחווה יפה ל"מאושרים ביחד", הסרט הקווירי הגדול ביותר שמתרחש בדרום אמריקה). גם ב"הכול אודות אמא" של אלמודובר וגם כאן, לקראת סוף הסרט מגיעה אישה טראנסית לבית הקברות. סרט של לליו הוא כאילו תמונת מראה של "הכול אודות אמא", הפעם מסופרת מהזווית של הדמות הכי דחויה – הטרנסקסואל.
ובהחלט מפתה לפתור את "אישה פנטסטית" כסרט שמעלתו העיקרית היא בהשתייכותו לצד "הנכון" של המפה הפוליטית: סרט שעוסק במיעוט "הנכון", החביב על המיינסטרים ברגע הנתון של ההיסטוריה. המזל הוא שמדובר בסרט משובח שמספק חוויה מרובדת ועשירה ומקבל בזכות את פרסיו ואת שבחיו הרבים. זה יכל להיות בקלות סרט מסכנות ליברלי ממרק מצפון: איך הבורגנים קפואי הלב מתעללים במרינה הקדושה המעונה. אך סרטו של לליו מתעלה מעל הפמפלט הפוליטי. "אישה פנטסטית" מספר את סיפורה של אישה אחת, חד פעמית,  המנסה להיפרד כראוי מבן זוגה. הסיפור מדויק, ספציפי לגיבורה, לא נכנע לתכתיבים חברתיים או תסריטאיים.
"אישה פנטסטית" הוא זוכה אוסקר ראוי וסרט מומלץ.
לב אורלוב
המדד של לב:
4
תודה שביקרת ב"סירטונלה", ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s