"נרודה" ו"פטרסון" – סרטים על שירה ומשוררים

פבלו נרודה הוא אחד מגיבורי התרבות של אמריקה הלטינית. פטרסון הוא נהג אוטובוס בעיירה הקטנה פטרסון, בצפון מזרח ארצות הברית. נרודה הוא משורר לאומי נערץ, נקרא בשקיקה ע"י מיליונים ברחבי העולם, מגלומן צמא תהילה. פטרסון כותב שירים במחברת קטנה בזמנו הפנוי, אותם הוא אף פעם לא מפרסם. נרודה זכה בפרס נובל, היה סנאטור בפרלמנט הצ'יליאני והפך לסמל להתנגדות לפאשיזם. פטרסון הוא בכלל דמות בדיונית, פרי דמיונו של היוצר.
"אני רוצה לעשות עימך מה שהאביב עושה לעצי הדובדבן."

"אני רוצה לעשות עימך מה שהאביב עושה לעצי הדובדבן"

ושניהם עומדים במרכז סרטים חדשים שגיבוריהם משוררים. שני סרטים שונים מאוד, המנסים כל אחד בדרכו שלו, לגעת בשירה, ביצירתה ובמהותה.
"נרודה" הוא סרטו החדש של פבלו לראין הצ'ילאני, אחד מהכוכבים העולים של הקולנוע העולמי ("ג'קי", "המועדון", "לא"). "פטרסון" הוא סרטו האחרון של ג'ים ג'רמוש, מבכירי היוצרים העצמאיים בקולנוע האמריקאי החל משנות ה-80 ("פרחים שבורים", "נרדפי החוק", "איש מת").
"נרודה", לא מספר על חייו של המשורר. זאת בשום פנים ואופן אינה ביוגרפיה, אפילו לא ביוגרפיה ייחודית וממוקדת כמו סרטו הקודם של הבמאי, "ג'קי" בכיכובה של נטלי פורטמן.
פבלו נרודה (לואי גנקו מביא אין סוף אמפתיה ואנושיות לדמות המרתקת הזאת), בוהמיין עשיר המתיימר לייצג את סבלם של פועלי ארצו, מגורש מהסנאט ומבוקש ע"י הרשויות. נאלץ לרדת למחתרת, הוא מנסה להימלט מן המדינה. בלש צעיר ומבטיח (גאל גרסיה ברנאל, "חינוך רע", "דרום אמריקה על אופנוע", "בבל") ממונה על מבצע לכידתו. בין השניים מתפתח מרדף חתול ועכבר במרחביה הפראיים של צ'ילה, כאשר המשורר מקפיד להשאיר לרודפו ספר משיריו בכל אחת מן התחנות. העלילה הרזה הינה שולית בסרט ששם לו למטרה לבטא את רוחו של האמן הדגול, אומן הרומנטיקה והמחאה. לשם כך מתמקדת היצירה במערכת היחסים המתפתחת בין שני הגברים, בקו שבין המציאות לבדיה.
זהו מעין סיפור פיגמליון, על יוצר הבורא לעצמו רודף, סכנה רומנטית, ונמשך אליה כעש אל האור. נרודה הנרקיסיסט משוכנע תמיד כי הוא נמצא בשליטה, אך אנו, המודעים לסופו המר, רואים את הדברים מזווית רחבה יותר.
כמו בסרטיו הקודמים, לארין מביים את הסרט בתנופה אדירה, כמו אופרה אודיו ויזואלית מרהיבה וקודרת – מופע של דימויים מורכבים (הבמאי וצלמו הקבוע ממצים עד תום את היופי של נופי צ'ילה) ומוסיקה משובחת, תאווה אין סופית לעיניים ולאוזניים (עבודת הסאונד הוירטואוזית כאן שווה צפייה בפני עצמה). אך ככל שהיצירה סוחפת היא אינה קלה לעיכול. שפתו החידתית ומהותו הארס פואטית של הסרט הופכות אותו ליצירה פלצנית להחריד (כן, זאת המילה המתאימה), מתאימה למיטבי לכת בלבד.
paterson_ver2

"..When you’re a child you learn there are three dimensions"

היוצרים לא שמים דגש רב על היחסים הבין אישיים של גיבוריהם. הדיאלוגים המעטים והמונולוגים הרבים המלווים את הסרט נוטפים רומנטיקה סמיכה, כמו שיריו של המשורר. השאיפה כאן היא תמיד לנשגב, הזרקור הוא על המופשט, על הסימבולי. ברגעים בודדים בסרט, אם במונולוג קורע הלב של הזונה או בנאומה הסרקסטי של מנקת השירותים, היומרות הארס פואטיות מתלכדות עם חום ומורכבות אנושית, ואלה בעיני שיאיו הגדולים של "נרודה".
ובניגוד גמור לכך, ב"פטרסון", במקום אפוס טראגי נמצא דרמה קומית אינטימית על נהג אוטובוס ביישן (אדם דרייבר מאופק ומעורר הזדהות עמוקה בתפקיד דרייבר) בשם פטרסון החי חיים שקטים ומאושרים עם אשתו המקסימה, והקצת מטורללת (גולשיפטה פראהני הנהדרת כובשת את הצופים מן הרגע הראשון). הסרט עוקב בסבלנות רבה אחר שגרת יומו הקבועה של הגיבור, הכוללת נהיגה באוטובוס, טיול עם הכלב, עצירה בבר השכונתי והאזנה קשובה ליוזמות החדשות וההזויות של אשתו האהובה. זה סרט איטי הלוקח את הזמן שלו מבלי להתבייש. אין פה כמעט דרמות גדולות. שיאי הסרט נמצאים ברגעים קטנים, בפרטים הדקים השוברים את השגרה: אם זהו מפגש עם ילדה משוררת ברחוב, או עצם ההכלה האין סופית, הכה נוגעת ללב, של הגיבור את המוזרויות של אשתו. "פטרסון" דורש סבלנות רבה מאוד מהצופה, ובניגוד לטריילר שלו הוא בהחלט לא "סרט לכל אחד". אבל יש כאן תמימות רבה ופשטות, וגם רגש חם שקשה לסרב לו – ממש כמו בשירים שכותב פטרסון.
"...When you’re a child you learn there are three dimensions"

"..We have plenty of matches in our house"

זהו סרט שהצפייה בו לא פשוטה, ויכולה להרגיש מונוטונית, אבל אם תסתנכרנו לקצב ולזרימת התודעה של ג'רמוש, תזכו לחוות יצירה עדינה וחכמה, אבל גם ארצית מאוד, בגובה העיניים, על האומנות הנשגבת מכל.
ומה עם אחיו הדרום אמריקאי? האם "נרודה" מצליח לממש את השאפתנות שלו או שמדובר בקשקוש פסיאודו פילוסופי עטוף במראות מנקרי העיניים של הרי האנדים המושלגים? אין לי תשובה לשאלה הזאת. הצפייה ב"נרודה" מסעירה וסוחפת ביותר, אבל אני מצאתי את "פטרסון" הצנוע מתגמל יותר, גם רגשית וגם אינטלקטואלית.
ועל דבר אחד אין עוררין: זהו נס אמיתי ששני סרטים כה ייחודיים ואמיצים, ממיטב הקולנוע העולמי של השנה החולפת הגיעו להקרנות מסחריות בארץ. שתי פנינים נדירות הנותנות הפוגה מהגודש ההוליוודי.
לב אורלוב
תודה שביקרתם ב"סירטונלה", ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s