מנצ'סטר ליד הים: ביקורת

מנצ'סטר שעל שמה קרוי הסרט היא עיר קטנטנה בפרברי בוסטון, מאותן עיירות בצפון מזרח ארצות הברית השוכנות לחופי האוקיינוס האטלנטי. אל הרחובות האפרוריים הנושקים למעגן הסירות מגיע לי צ'נדלר, גבר בשנות השלושים לחייו. החלק הכי בולט בפניו הנאות הן עיני הכלבלב עם המבט המיוסר תמידית. לי נאלץ לשוב לעיירת הולדתו בעקבות מותו של אחיו. שם הוא מגלה כי בצוואה ביקש האח כי דווקא לי ישמש אפוטרופוס לבנו בן ה- 16, פטריק. לי רחוק מלחבב את הרעיון. הוא שתיין, נוטה להתפרצויות זעם ולא בדיוק נמצא במצב של לקיחת אחריות על חיים של מישהו אחר. אך אמו של הנער לא מסוגלת לטפל בו, ועד שימצא פתרון אחר, לי עובר לגור בבית אחיו המנוח יחד עם האחיין.
mv5bmtyxmjk0ndg4ml5bml5banbnxkftztgwodcynja5ote-_v1_sy1000_cr006741000_al_

"מנצ'סטר ליד הים" – על שחפים ואנשים

לי צ'נדלר, הוא גיבור לא שגרתי לסרט אמריקאי, דמות שלא פשוט לבלוע. לאט לאט אנחנו מגלים את הסיבה למצבו. נחשפים למקור הטראומה שמכרסמת בו.
אך אל תצפו כאן לסיפור של גאולה נוצרית.
מסצ'וסטס נמצאת הכי רחוק שאפשר מהוליווד ו"מנצ'סטר ליד הים" לא מתכוון לעשות נעים לצופה. ברוכים הבאים לסרט הכי דכאוני שמתמודד מזה שנים על האוסקר. מכל נקבובית בו הוא מפריש עצב טהור, מרוכז וסמיך. עצב ותסכול שעוטפים אותך בעודך מביט בגיבור הראשי מסרב להמשיך הלאה, כאשר כל הסובבים אותו נלחמים בשיניים להצליח בכך.
קנת' לונגרן (מועמד מוביל לפרס האוסקר לתסריט על הסרט הנ"ל), מיוצרי הקולנוע העצמאיים המוערכים ביותר בארה"ב (הכוונה ב"עצמאי" היא לקולנוע החוץ הוליוודי הנוצר בארה"ב), פורש בסרטו השלישי כרוניקה של נפשות שבורות. נאמנת לאופי ולקצב של גיבורה הכבוי, הדרמה מתפתחת לה לאיטה, בפשטות נקייה ונטולת יומרות. "מנצ'סטר" הוא סרט שחוקר גיבור, זהו לי שמעניק ליצירה את סגנונה המהורהר והסגפני. אך נדמה שעוצמתו הרגשית ומרוכבו של הסרט גם הן מוגבלות לתחום שהדמות הזאת יכולה להציע. ולי, הוא גבר מסוגר שנמנע בקנאות מכל הזדמנות ליצור קשר ומכל הזדמנות בכלל. כך ששהות של מעל לשעתיים איתו היא חוויה לא פשוטה.
גיבורי הסרט לא מחצינים רגשות. יש משהו זר מאוד למנטליות הישראלית לשהות במחיצתם של אנשים שנמנעים בעקביות לבטא את רגשותיהם, מסתירים אותן תחת איפוק מוחץ. התחושה הנבנית לאורך הצפייה היא קשה ומדכדכת. תחושה של משקעים טראומתיים הנערמים אחד על השני, מבלי שלגיבורים תהיה יכולת לפרוק אותם ולהשתחרר מהם. רק במספר רגעים נדירים סכר הרגשות נפרץ ומספק את הפורקן שהצפייה המעיקה כל כך מחייבת.
mv5bzje1y2fimmqtymu3zi00nwq2lwi5ogytytu5mgjhzjfhntcyl2ltywdll2ltywdlxkeyxkfqcgdeqxvyntk1mtq3ndi-_v1_

גברים בשחור

את הופעתו הרגישה (שצפויה להביא לו את פרס האוסקר) של קייסי אפלק משלימה מישל וויליאמס הנפלאה בתפקיד גרושתו. עם זמן מסך מועט אך משמעותי, היא מספקת את הקתרזיס הרגשי של הסרט בסצנה אחת בלתי נשכחת (וצפויה גם היא לחבוק את הפסלון המוזהב).
אל אף הבחירה בכוכבים הנוצצים ולמרות השימוש הנצלני וסוחט הדמעות במוסיקה, "מנצ'סטר" מצליח להישאר אינטימי, כן ואמין. נמנע מאותו טעם לוואי סנטתי הדובק גם בטובות שבדרמות ההוליוודיות.
"מנצ'סטר ליד הים" הוא בין הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר שהוקרנו כאן השנה, גם אם לא מדובר במחמאה גדולה מדי. זאת יצירה מורכבת, מעוררת עניין והזדהות עמוקה למרות אורכה הרב והתפתחויות העלילה המועטות. זאת לא יצירת מופת, אך בהחלט דרמה נבונה ולא מתחנפת לרגע.
המדד של לב:
3.5
תודה שביקרתם ב"סירטונלה", ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s