ישמח חתני: ביקורת

ל"ישמח חתני" היה את כל הפוטנציאל שבעולם. זאת יכלה להיות קומדיה קטנה ומתוקה, עם סיפור לא מבריק אבל ממזרי, אווירה שמחה ושחקניות אהובות ומוכשרות, בראשן אוולין הגואל, אורנה בנאי ועינת שרוף הנהדרות. הטופ של הטופ.

"ישמח חתני" – אורנה בנאי מתחזקת

חבל כל כך שהקומדיה המקסימה הזאת נפגעת מבימוי בוסרי ותסריט חצי אפוי, מתגלה כפספוס כואב.

קהילה בוכרית קטנה בירושלים גרה לה חיים שמחים ומאושרים. כאשר מתמוטט חלק מבית הכנסת שלהם ונסגר לצורך שיפוצים, מגיח לו לפתע רב צעיר וכריזמטי (אביב אלוש), מאמץ את הקהילה המגובשת ומתחייב לעזור לה ברגעי המשבר. הרב סוחף אחריו את גברי הקהילה לעבר מחוזות האדיקות וכאשר בית הכנסת נבנה מחדש תחת הנחייתו, מגלות הנשים שאין בו עזרת נשים מכבדת. הו, אז יוצאות הגבירות למלחמה כנגד הקיצוניות הדתית המשתלטת על ביתן ושכונתן.

זה דווקא מתחיל מקסים ועם אנרגיה מצוינת: מוצגים לנו הגיבורות והגיבורים באופן חכם ושוב הלב. אנשים טובים ואוהבים שיודעים למצוא את האיזון הנדרש בין המסורת לחיים אותם הם רוצים לחיות. אבל מהרגע שהמאורע המחולל קורה, הסרט מאבד כיוון.

לא יוצאים לצלם עם תסריט כזה מחופף. תסריט שהוא כמו מסננת דרכה נוזל כל הטוב. הבדיחות המצוינות הולכות כאן לאיבוד בתוך סרט שהוא ברדק אחד מאכזב. בלאגן שבו רעיונות יפים נזרקים באוויר מבלי שמוצה אפילו חלקיק מהפוטנציאל שלהם, היחסים בין הגיבורות משתנים ללא הרף בצורה לא משכנעת בעליל ותפניות עלילתיות קורות בו באופן שרירותי.

התוצאה הסופית היא לא הלהיט הקומי המענג והחכם ש"ישמח חתני" ניסה להיות. אך על אף העשייה המרושלת, הסרט בהחלט ניתן לצפייה. זהו עדיין סרט כריזמטי עם שחקנים כובשים, חמוד מאוד ומצחיק למדי, רושף חום ואהבת אדם כנה ומדבקת. גם זה לא מעט.

המדד של לב:

תודה שביקרתם ב"סירטונלה", שמביא לכם ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.

אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com

ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"