ארץ פצועה: ביקורת

בית החולים הוא המקום שבו מתקיים שלום אמיתי בארצנו, אמר לא מזמן נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס. זהו ארגון שבו פועלים אנשים מלאומים שונים, נלחמים כתף אל כתף על הצלת חיי אדם, ללא איבה וחשש. המשפט הזה שב ועולה, מוכה וחבול, בסרטו החדש של ארז תדמור ("סיפור גדול"), המתרחש בבית החולים רמב"ם בשעות שלאחר פיגוע טרור קטלני. סרט שבאופן מטריד מרגיש רלוונטי יותר עם כל צפייה בו.
מתוך_הסרט_ארץ_פצועה.jpg

כל הרחובת כבר ריקים

נוימן (דביר בנדק בהופעה דרמטית בלתי נשכחת) ובן חסותו הצעיר קובי (רועי אסף שזכה בפרס אופיר על תפקידו), שני שוטרים, האחד מושחת השני ישר, יוצאים בערב שישי לסיור ברחובות חיפה כאשר פיגוע התאבדות מרעיד את העיר. הם מוזעקים לזירת הפיגוע בעיר התחתית, נסחפים לתוך מערבולת גורלית שתשנה את חייהם. הניגודיות החזקה בין הלבן לשחור תילך ותיטשטש במסע הסהרורי אליו הם יוצאים. אנחנו מוזמנים להתלוות לשומרי החוק הסורחים לאודיסיאה של אמוציות סוערות בשסעי החברה הישראלית, לילה שבו הבזקי האור מסנוורים, מטשטשים את התמונה, מקשים להבחין בין הטוב לרע.
המחבל הצעיר שרד ומאושפז באותו בית החולים אליו הובאו קורבנותיו, קובי וצוותו מוצבים לשמור עליו מפני נקמה אפשרית. בשל מצבו הרפואי, המחבל מקבל טיפול לפני הנפגעים, בעוד משפחותיהם ממתינות מחוץ לדלת חדר הניתוח. השוטרים נאלצים להגן על המחבל ובמקביל להתמודד עם קלחת הרגשות הנוצרת בבית החולים, מבעבעת ומאיימת להתפוצץ בכל רגע.
"ארץ פצועה" מתרחש כולו בחללים נושמים, בין זעקות סירנה מחרידות, צלליות ורחשים מעוררי אימה. ההוויה הישראלית בסרט היא מצב תמידי של לחץ קיצוני. הכול בסרט קורה במצב של סטרס, ההחלטות החשובות ביותר מתקבלות מתוך רגשות גועשים שמפריעים להגיע לתובנות שקולות.
בעוד השוטרים לכודים במחלקה המאיימת, מסדרונותיה מרגישים כמו מפלצת שבלעה את כל יושביה, מתקבלת ההודעה – בנו של קובי לא חזר לביתו באותו ערב. רק אז מתחוור לנו שאנחנו נמצאים בסיפור מקראי קורע לב על אבות ובנים. שלושה אבות, שלושה בנים, שלוש דרכים שונות להתמודד עם המציאות הקשה, שלושה גורלות שונים. משל אכזרי על גמול בלתי מתפשר, ניגוד חריף לחמלה שבה הסרט מתייחס לכל אחד מגיבוריו.
681154701001297640360no

החבר'ה הטובים

ארז תדמור, זוכה פרס אופיר לבימוי על סרט זה, לוקח צעד אחד מהקומדיות טובות הלב שעשה עד כה ומגיש לנו דרמה נוקבת. זאת פצצת אנרגיות, בין מותחן משטרתי לטרגדיה מקראית, שמצליחה לקחת את הסוגיות הכי לעוסות, הישר מכותרות העיתונים, ולרקוח מהן סיפור שמתחשק להקשיב לו. משפחה, שכול, חברות ונקמה. הכוח נמצא דווקא בדרך שבה השאלות הלאומיות משולבות בחוכמה זו בזו, יוצרות מארג בעל משמעות על סולם הערכים שלנו.
זהו לא הסרט הכי מתוחכם או מקורי שתראו השנה. זאת גם לא צפיית חובה. מול ההופעה הטראגית והבלתי נשכחת של דביר בנדק עומד רועי אסף, חלש מתמיד, לא מצליח לתת קונטרה ראויה ומשאיר חלל גדול בלב הסרט. למרות שלא מדובר ביצירה גדולה, "ארץ פצועה" מספק חוויה קולנועית סוחפת בסטנדרטים הגבוהים ביותר, מצליח להזיז משהו אצל הקהל האדיש, הצופה שיש לו אפס סבלנות לחפירות חברתיות. הישג מרשים וסרט שווה צפייה.
לב אורלוב
המדד של לב:
4
תודה שביקרתם ב"סירטונלה", שמביא לכם ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s