רומן עם פולנסקי: מבוי סתום

cul-de-sac-slice
לכבוד המחווה שנערכה ליצירתו של רומן פולנסקי בארץ, בלוג הקולנוע "סריטה" יחד עם המכון הפולני הזמינו את חובבי הקולנוע הצעירים בישראל לתחרות יחידה במינה. המשתתפים התבקשו לכתוב ביקורת על אחד מסרטיו של הבמאי הנערץ, ואני כמובן נענתי לאתגר. התיישבתי לצפות, להתלבט, לבחור, לכתוב, לשנות ולבסוף לשלוח. ובסוף גם הופתעתי וזכיתי בצל"ש.
זאת הביקורת שלי שנשלחה לתחרות, על סרטו משנת 1966 של פולנסקי- "מבוי סתום":

בטירה מעוררת פלצות, על אי שומם, גבר רכרוכי מנוצל ומושפל ע"י אשתו הצעירה והפתיינית, אליה הוא חש אובססיה גדולה. היא עצמה לא אוהבת אותו, חייה על חשבונו, משחקת בו, בוגדת בו בכל הזדמנות. אין לה טיפת כבוד אליו כבן זוג, כאדם, כגבר. לא מסופקת ומשועממת, היא הופכת אותו לבובה שלה. והוא, מחמיא לו להיות בזוגיות עם אישה כל כך יפה, וכדי לרצות אותה, נכנע לה.

שתי הדמויות המגוחכות עוד לא יודעות זאת, אבל משהו מתקרב אל טירתן. מישהו שיש ביכולתו לשנות את הסטאטוס קוו בחיי הנישואין האלה.

כך מתחיל "מבוי סתום", מסרטיו המוקדמים והעזים ביותר של רומן פולנסקי.

אל האי המבודד מגיח משום מקום גנגסטר מסוכן. הוא מגיע פצוע ביחד עם חברו הגוסס ומתמקם בטירה, זועם וחסר מעצורים. בני הזוג, רועדים מפחד, נאלצים לתת מחסה לעבריין הנמלט, אשר מחכה לחבריו לפשע שיגיעו לעזרתו. אך בעודם תקועים יחדיו בטירה המעיקה, לצד תחושות האיום מהאורח הלא רצוי, מתחיל לצוץ משהו אחר. רגשות שהוסתרו עמוק במרתפי הנפש מתחילים לבעבע.

בין צללי הטירה פוצחת השלישייה במחול שדים גרוטסקי של תשוקה וקנאה שנע בין המטריד, המלחיץ והמצחיק. על מרתפיה ומסדרונותיה החשוכים, הקשתות ומקומות המסתור הרבים, הטירה, שכאילו נלקחה הישר מתוך סרט אימה אקספרסיוניסטי, נדמית כמו ביקור בתת מודע של גיבורי הסיפור. טירת השלדים, השדים והתסביכים הזאת צפה לה באמצע הים. קוו האופק נראה אינסופי משני צדדיה, יוצר עולם סוריאליסטי שבו כבר לא ממש ברור מי מהדמויות בשר ודם ומי פרי דמיונם ההוזה של בני הזוג.

והשאלה לא מרפה: מדוע הבעל והאישה כה כמהים לענק האלים, שמעורר בהם רגשי אימה והשראה עמוקים?

העבריין גס הרוח משתלט על הטירה, דוחק את בעליה לפינה, דואג להשפילו בכל הזדמנות. אבל דווקא המפגש עם היצור המטונף הזה, הכה שונה מהם, מניע משהו אצל כל אחד מבני הזוג. הם מתחילים במשחק של גילוי עצמי. כל אחד מהם נתקל במשהו שחיפש. המסע הזה בתוך נפשם ומחשבותיהם יהיה מסוכן, הרה אסון, או אולי דווקא יביא איתו גאולה.

נוטף גבריות טהורה, העבריין מעורר את הצד הגברי הרדום של הבעל ומהווה את התגשמות הגבריות בעיני הגברת. הוא לא יפה כמו המאהב שלה ולא חכם ואנין כמו הבעל: הוא גס רוח, חזק ומאוד בטוח בעצמו. הבעל פוחד להתעמת איתו והאישה, ספק מוקסמת, ספק נגעלת, מנסה להדיח את בעלה לקרב מולו. האם היא רוצה לראות אותו נמחץ או מתעלה מעל עצמו? לבני הזוג יש אין ספור הזדמנויות לחסלו או להימלט ממנו, אך במקום לעשות זאת הם בוחרים להיכנס לעובי הקורה של המפגש המסוכן, מחפשים נואשות אחר מרפא, ביטוי למצוקותיהם.

"מבוי סתום", האלגנטי, מאופיין בסגנונו הקר והאינטלקטואלי. העוצמה הרגשית שלו נעוצה כולה במערכה האחרונה, בה הדמויות פורצות החוצה, רומסות זאת את זו בדרכן לאבדון או לחופש.

הבעל נאלץ לעמוד פנים אל מול פנים עם הבריון. זהו מסע ייסורים לא פשוט, כואב. הוא נשבר וקם שוב. המפגש הזה מכריח אותו להתמודד עם פחדיו העמוקים ביותר.

MV5BMTUxNTUyNDU5N15BMl5BanBnXkFtZTYwNzgyNDI2._V1__SX961_SY555_

הנערה הדנית, גרסת פולנסקי

מאבקו של החנון הנוירוטי בחולשותיו יעזור לו לנצח אחת ולתמיד את כל אותם גורמים שכל חייו התעמרו בו, עיכבו את התקדמותו. אם אלה חבריו הוותיקים, אותם הוא מגרש מעליו בעזות מצח, רכושו, שעולה בלהבות, נרמס ומזדהם כליל ברפש תרנגולות, או אולי דווקא האישה, איתה התחתן כדי לשכוח מישהי אחרת…

רגע לפני הפרידה, נאבקים זה בזה על מדרגות הטירה, בני הזוג עומדים מול המוות הבטוח. אין בהם אפילו ניסיון של גבורה, אחווה, אכפתיות. התפרקות מוסרית טוטאלית או שחרור ממוסכמות חברתיות?

לדמויות בסרט אין עבר, רק הווה מרוכז. אנחנו לא יודעים מי הן, מה הביא אותן למערכת היחסים הזאת. הסטריליות הזאת הופכת את הגיבורים לעכברי מעבדה, חלק מהניסוי המטריד, שאנו נהיים שותפים בו. הסרט יורד עמוק בחקר שאלות הזהות, המגדר והיחסים הבין אישיים. כמו בטירה עתיקת יומין, אפשר לטייל שעות בין סמטאותיו, לרדת למרתפים ולהשקיף מהצריחים. יש כאן אין ספור נתיבים וקיצורי דרך ללכת בהם לאיבוד.

הצילום הקונטרסטי בשחור לבן והמוסיקה הדרמטית יוצרים אווירה קודרת של סכנה מיידית. הסגנון הוויזואלי לקוח מסרטי אימה, והז'אנר של זר החודר לדינאמיקה של בני זוג מעורר אסוציאציות הרסניות. מה שקרה באותו לילה בטירה ישנה לעד את חייהם של כל המעורבים בדבר. אך האם השינוי מביא עליהם חורבן? אחרי שתצפו בסרט, אני מציע לכם למצוא איזה טירה ובריון חמוש. ומי יודע? אולי תצליחו לנצח את השדים שרודפים אתכם.

לב אורלוב

שם מקורי : CUL DE SAC | בריטניה, 1966
בימוי: רומן פולנסקי| תסריט: רומן פולנסקי וג'ררד בראך צילום: גילברט טיילור
משחק: דונלד פלזנס, פרנסואז דורליאק, ליונול סטנדר
תודה שביקרתם ב"סירטונלה", שמביא לכם ביקורות קולנוע קולעות ומחכימות.
אתם מוזמנים תמיד לשוב ולהתארח בבלוג, בכתובת: levorlov.wordpress.com
ועכשיו גם חפשו בפייסבוק: "סירטונלה"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s